החלטה בתיק ע"א 8486/12 - א'

1.            לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' גייפמן) שניתן בתאריך 11.10.2012 ב-ת"א 2105/06, בגדרו התקבלה תביעתה של המשיבה 1.

בפסק-הדין מושא הבקשה הוחלט, בין השאר, במישור הסעדים, כדלקמן:

(א)         המבקשת תרשום על שם המשיבה 1 את הזכויות באולם תעשייתי (להלן: הנכס) אותו מכרה למשיבה 1, ותשלם פיצויים מוסכמים בגין איחור בביצוע הרישום האמור. בא-כח המשיבה 1 הוסמך על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד לבצע את הרישום, חלף המבקשת, באם האחרונה תתמהמה בביצועו מעבר לתאריך שנקבע.

(ב)         המשיבה 1 רשאית להגיש בקשה לקבלת היתר לבניית גלריה, שבנתה באישור המבקשת באולם התעשייתי (להלן: הגלריה), מבלי שתדרש לשלם למבקשת בעבור כך כל תמורה. גם בעניין זה הוסמך בא-כח המשיבה 1 לחתום על הבקשה לקבלת היתר לבניית הגלריה, כפוף לתשלום מלוא האגרות וההיטלים (לרבות היטל השבחה) על ידי המשיבה 1.

(ג)          המבקשת תשלם למשיבה 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

(ד)         הודעת צד ג' שהגישה המבקשת כנגד המשיב 2, שעסק מטעמה ברישום הנכס על שם המשיבה 1 - נדחתה, ונפסקו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לטובת המשיב 2.

          הבקשה שלפני מופנית כלפי הסעדים האופרטיביים הלא כספיים, קרי, הסמכת בא-כח המשיבה 1 להעביר את רישום הנכס ולחתום על בקשת ההיתר לבניית הגלריה.

2.            המבקשת הגישה לבית המשפט הנכבד קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו. בית המשפט הנכבד קמא דחה את בקשתה בהחלטה מנומקת, ומכאן הבקשה שלפני.

          אציג כעת בקצרה את עיקרי העובדות הצריכות להכרעה ואת עיקרי קביעותיו של בית המשפט המחוזי בפסק-הדין מושא הבקשה.

התשתית העובדתית

3.            המשיבה 1 רכשה מהמבקשת, בתאריך 04.12.1996, אולם תעשיה שהיה בבעלות המבקשת. האולם ממוקם בתוך מבנה תעשייתי באזור התעשייה כנות (הנכס ידוע כגוש 4990 חלקה 41/16). החזקה באולם נמסרה למשיבה 1 בחודש אוגוסט 1997. בתאריך 21.01.1998 הועבר שטח נוסף לחזקת המשיבה 1, על רקע טענותיה שהשטח הראשון שנמסר לחזקתה לא תאם את הרשום בחוזה המכר. לצורך כך נוסח חוזה שני שהסדיר את העברת השטח הנוסף (שני החוזים ביחד יכונו להלן: חוזי המכר).

4.            במסגרת חוזי המכר, המבקשת התחייבה לרשום את הבניין כבית משותף, וכן התחייבה לרשום את הזכויות בנכס על שם המשיבה 1, בתוך 12 חודשים ממועד רישום הבניין כבית משותף, או תוך 3 שנים ממועד מסירת החזקה (בתנאי שעד מועד זה הפרצלציה הושלמה) - לפי המוקדם ביניהם.

5.            הליך הפרצלציה הושלם בתאריך 21.08.2003, והבניין נרשם בפנקס הבתים המשותפים במהלך שנת 2012. חרף כך, הזכויות בנכס לא נרשמו על שם המשיבה 1 עד למועד הגשת התביעה, וזהו המצב גם כיום.

6.            המשיבה 1 בנתה גלריה בגבולות הנכס שרכשה, לאחר שהעבירה למבקשת מסמך שבגדרו התבקשה הסכמתה של המבקשת לבניית הגלריה. המסמך הסדיר את נושא בניית הגלריה והוסכם בו, בין היתר, שהמשיבה 1 תישא בכל העלויות הנלוות לבניית הגלריה (עלויות היתרים, אגרות ומסים). מסמך זה, שכונה על-ידי בית המשפט קמא "מסמך ההסכמה", לא העלה כל דרישה של המבקשת לתמורה בעד הסכמתה לבניית הגלריה. מסמך ההסכמה אף לא התייחס לאופן רישוי הגלריה, והסכמת המבקשת לרישוי לא הותנתה בכך שהוא יעשה מבלי שהגלריה תחשב "שטח עיקרי". המבקשת מתכחשת לחתימתה על מסמך ההסכמה, בטענה כי חתימת מורשי החתימה במבקשת - זוייפה.

7.            בתאריך 27.03.2003 המבקשת שלחה מכתב למשיבה 1 ובו כתבה כדלקמן: "הבניין נבנה והושלם בהתאם לשטחים שאושרו בתוכנית ההיתר ולא נותרו בו שטחים עודפים. איננו יכולים ולא רשאים לאשר תוספת שטחים (גלריות), שכן נצטרך לוותר על שטחים מסחריים אחרים השייכים לנו...".

פסיקת בית המשפט הנכבד קמא

8.            בית המשפט הנכבד קמא עמד על צמצום המחלוקת בין הצדדים לשתי פלוגתאות:

(א)         קביעת שיעור הפיצוי אותו נדרשה המבקשת לשלם למשיבה 1 בגין האיחור ברישום הזכויות בנכס על שם המשיבה 1.

(ב)         זכאותה של המבקשת לתמורה כתנאי לחתימתה על הבקשה להיתר בניית הגלריה, וככל שקיימת זכאות לתמורה כאמור - קביעת שיעורה.